החלטה בתיק ב"ש 6313/06

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) ב-מ 8531/06 מיום 29.3.06 לפיו הוארך מעצרו של העורר עד ליום 9.4.06, שעה שקיים אף צו איסור מפגש בין העורר לעורך דינו, שתוקפו עד ליום 3.4.06 בחצות.

הרקע למעצר

1.         העורר נעצר בחשד להשתייכות לארגון בלתי חוקי לפעילות במסגרת ארגון זה.

החשדות מצויים בדו"ח מפורט שהוצג בבית משפט קמא, אשר מצא כי החשד מעוגן בו בהיות החומר חסוי לא ניתן לפרט מעבר לאמור לעיל.

החלטת בית המשפט קמא

2.         בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי כדי לאפשר לגוף החוקר, את המשכה של החקירה ולמען מניעת שיבושה, הורה על מעצרו של העורר עד ליום 9.4.06 בשעה 12:00.

טענת העורר

3.         עו"ד ל' צמל, ב"כ העורר מטעם הסנוגריה הציבורית, מציינת בערר שמדובר באדם צעיר מעט מעל גיל 18 שנעצר ביום 29.3.06.

עם מעצרו הוצא אף צו מניעת מפגש עם עו"ד למשך 6 ימים.

טענתה של הסנגורית הינה כי טעה בית משפט קמא שהתעלם מדברי כב' השופט מ' גל בב"ש 4418/05 בראד עלי עליאן נ' משטרת ישראל, מיום 25.4.05 (טרם פורסם), בה נאמר:

"סבורני שככל שמדובר בהארכת מעצר שבה לא התאפשר מפגש בין עו"ד ובין החשוד, יש לקצוב  את תקופת הזמן המינימלית האפשרית מבחינת צרכי החקירה". (שם, עמ' 2).

בית המשפט קמא לא קיים, לדבריה, את האיזון הנאות בין טיב החשדות למידת שיתוף הפעולה מצד העורר בחקירה.

תשובת המשיבה

4.         התקופה שנקצבה הינה המינימלית בנסיבות הענין, כפי שעולה מן הדו"ח שמוגש לעיון בית המשפט.

דיון

5.         בית המשפט קמא היה ער לכך עת האריך המעצר שקיים צו לאיסור מפגש עם עורך דין ואף ציין זאת בהחלטתו.

העורר נעצר ביום 29.3.06 לפנות בוקר.

לאור העובדה שיש פער בין תקופת המעצר שנקצבה בהחלטת בית המשפט קמא, לבין מועד תוקפו של צו מניעת המפגש, מתעוררת השאלה האם ראוי להאריך מעצר מעבר לתקופת מניעת המפגש, מן הטעם שהחשוד אינו יכול להכין את הגנתו בלא סיוע משפטי. מכאן הבקשה לקצר את תקופת המעצר ולהכפיפה למועד סיום צו מניעת המפגש.

שאלה דומה התעוררה לאחרונה בבש"פ 1144/06 אבו חשיב נ' מדינת ישראל, תק - על 2006(1) 1876.